כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן... וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך הטבע
[אוה"ח במדבר כד יז]
תפיסת הגאולה במקורות ישראל מלמדת שאין הגאולה יורדת לעולם כמופע נסי מנותק מהמציאות האנושית, אלא שהיא מתלבשת במציאות הקיימת, והמעשה האנושי נעשה לכלי שדרכו מתגלה רצון ה'. אתערותא דלתתא, פעולתם של ישראל בבניין הארץ ובתיקון החיים הלאומיים, אינה פועלת גאולה בכוח עצמה, אלא שהיא מכינה ומכשירה את המציאות להיות ראויה להתגלות של אתערותא דלעילא, ההנהגה העליונה המכוונת את המאורעות.
כאשר ישראל שבים לארצם, מקימים יישובים, מחיים את האדמה, בונים חברה ותורה, ומעמידים את קיומם הלאומי והציבורי - פעולות אלו אינן רק ביטוי למאמץ אנושי, אלא הן עצמן הופכות לכלי להתגלות רצון ה' בתוך מהלך הטבע. במבט זה, התהליכים שנראים כהיסטוריים וטבעיים הם חלק מן הנהגת הגאולה, הפועלת לאט ובזהירות, קמעא קמעא.
כאן גם מתברר ההבחנה שבין "אחישנה" לבין "בעתה":
– כאשר ישראל זוכים במעשיהם הטובים, הגאולה יכולה להופיע בחינה עליונה יותר — מהירה, צלולה וגלויה, קרובה למופע של נס. זהו אופן של "אחישנה", שבו האור האלוקי מתפרץ ומאיר ללא עיכוב.
– אולם אם ישראל אינם זוכים, הגאולה אינה מתבטלת חלילה; אלא שהיא מופיעה במסלול איטי והדרגתי, בתוך מהלך הטבע ובהתאם להשתלשלות המציאות. זהו אופן של "בעתה", שבו הגאולה מתקדמת דרך תהליכים טבעיים, מדיניים והתיישבותיים, הנראים כמעשה אדם, אך בעומקם מונהגים מלמעלה.
לפי זה, בניין הארץ והתהוות החיים הלאומיים בדורות האחרונים אינם רק "שלב מקדים" לתקופה משיחית, אלא יכולים להיות חלק ממשי מן הגאולה עצמה, כפי שהיא מתנהלת בזמן שעדיין לא זכינו למדרגת "אחישנה".
מתוך כך נעשית פעולתו של עם ישראל בארץ — עמל, בנייה, יישוב, תיקון וחיזוק - אתערותא דלתתא המכשירה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה