מצוות יישוב ארץ ישראל תופסת מקום מרכזי וחשוב מאוד בכל הכ"ד ספרי קודש. כבר בספר בראשית אנו לומדים על הקשר המיוחד שבין האבות לארץ, וכבר ברש״י הראשון על התורה מבואר שכל פרשיות בראשית נועדו להודיע שארץ ישראל ניתנה לעם ישראל כחלק מתכנית הבריאה: “כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים”. יסוד זה מבהיר שהקשר שבין העם לארצו אינו רעיון היסטורי בלבד, אלא חלק מתפקידו ומהווייתו של עם ישראל מאז ומתמיד.
רבותינו הדגישו את מעלתה הייחודית של ארץ ישראל, ושעיקר שלמות קיום המצוות מתקיים דווקא בארץ ישראל, בעוד שבחוצה לארץ המצוות אינן אלא זכר והכנה עד שישובו ישראל למקומם. מצוות יישוב הארץ עצמה נחשבת מצווה נמשכת שמעמדה קבוע, ומעלתה וחיובה קיימים בכל זמן, ללא תלות בשינויים היסטוריים או בנסיבות הדורות. ומן המקורות הללו מתברר שמצווה זו, על מעלתה וחיובה, נשארת יסוד נוהג לדורות, ושקיום התורה בשלמותה קשור באופן טבעי לחיי האומה בארצה.
בקובץ זה ליקטנו מקורות יסוד מן התנ״ך, מדברי חז״ל, מן הראשונים והאחרונים, המבארים את משמעות המצווה, תוקפה ומקומה המרכזי בחיי האומה. מתוך הלימוד עולה באופן ברור שחובת הישיבה בארץ, בניינה וחיזוקה היא חלק טבעי משליחותו של עם ישראל ותפקידו הרוחני.
השיבה הרחבה של עם ישראל לארצו בדורות האחרונים, יחד עם ההכרה הבין־לאומית שניתנה לכך, מבטאת את המשך אותו קשר עתיק שבין העם לארצו ואת חידושה של מצוות יישוב הארץ בזמן הזה.
לעיון בליקוט "יישוב ארץ ישראל" – לחצו כאן
תגובות
הוסף רשומת תגובה