ודכוותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה. אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אע"פ שמטמאין אותה [ילקוט שמעוני איכה תתרלח]
בשאלת משמעות התורנית של שיבת ציון אחרונה נשמעת טענה שלפיה אין לייחס למהלך זה כל חשיבות. לטענת זו, מאחר שרוב העוסקים בשיבת ציון האחרון היו יהודים שטרם שבו בתשובה, ואף רבים מן המנהיגים שעמדו בראשה לא היו שומרי תורה ומצוות, אין לראות בשיבה זו קיום של מצוות יישוב ארץ ישראל או מהלך בעל ערך תורני.
יש מן הטוענים שמרחיקים לכת וסוברים כי מוטב היה שאנשים אלו לא יעלו לארץ ישראל כלל, שכן בבואם הם כביכול פוגעים בקדושת הארץ, וממילא אין להם כל הכבוד למצוות יישוב ארץ ישראל.
קובץ זה בא לבחון מבשר אלו לאור מקורות התורה ודברי חז״ל וגדולי ישראל. מן המקורות עולה בבירור שאין אדם מישראל, ואפילו רשע, נפטר מחיוב המצוות, ובכלל זה ממצוות יישוב ארץ ישראל – מצווה חביבה וגדולה השוקל נגד כלל המצוות. לפיכך אין מקום לומר שמחמת מצב הרוחני של אדם הוא פטור ממצווה זו או שאין במעשיו כל ערך.
ועל עצם שלילת החשיבות של שיבת ציון האחרונה – אדרבה, מצינו בדברי גדולי ישראל שביארו, כל אחד בסגנונו, שחורבן ירושלים נגרם על ידם של הבריונים, מתוך כך למדו שיש מידה של תיקון נוסף שדווקא אותם כוחות שבתוכם היה החורבן, יהיו גם הכלי לבניינה של ירושלים. על דרך זו נתבאר שאין זה מקרה שדווקא בדורות לאחר נבנית הארץ וירושלים גם על־ידי יהודים שטרם שבו בתשובה.
ובכלל, דרכי ההשגחה נסתרות, ואין ביד האדם לשפוט מהלכים כלל־ישראלים על פי מדרגתם הרוחנית של העוסקים בהם. על כן אין מקום בבניין הארץ אוזלת מלקחת בו חלק מחמת אלו, אלא בו לראות חלק ממהלך אלוקי רחב, אף שעדיין אינו בשלמותו.
וכן, נכלל בקובץ זה גם ליקוט מקורות העוסקים בעניין הישועות והניסים שנעשו לישראל על ידי אנשים שאינם ראויים מצד מעשיהם. כמו שרוב רבותינו ראו בכמה ניצחונות במלחמות ישראל ישועות מעל דרך הטבע.
מצאנו בדברי חז״ל ובספרי רבותינו שכאשר הקב״ה חפץ להושיע את עמו, אין הישועה תלויה תמיד במעלתם של השלחים, אלא ברצונו יתברך להיטיב לישראל. גם בוחר הקב״ה לעשות ניסים וישועות ע"י כאלו שאינם שלמים, ונסתרים דרכי ה', ככתוב (איוב יא ז) "החֵקֶר אֱלוֹהַ תִּמְצָא אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא".
אין בו ח״ו לייחס מעלה לאדם עצמו, אלא להכיר בגודל חסדיו של הקב״ה עם עמו ישראל, הפועל עמנו באהבה גם בדרכים שאינן מבנות לנו. ומתוך כך חלה עלינו החובה להכיר בטובה ולהודות על הניסים והנפלאות שעשה עמנו, ולא להיות כפויי טובה ח״ו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה