האם אנו עדיין בגלות? עיון בהגדרת גלות בדורנו

דלא אתקרי גלות אלא למאן דאיהו דר בארעא נוכראה, אינון אתקריין גליין [זוהר א ריד ב]

מאז שנת תש"ח נפתחה בתולדות כלל ישראל תקופה חדשה והיסטורית: קמה מלכות ישראל בארץ ישראל. אירוע זה מעורר — ועדיין מעורר — דיונים רחבים ושאלות יסודיות: האם הקמת מדינה יהודית קודם ביאת משיח מותרת על פי התורה? האם מדובר בטוב או בלילה בהיפוכו? ועל מה בדיוק דיברו חז"ל בדבריהם על גאולה וגלות?

אך בדברים שלהלן איננו באים להכריע בשאלות אלו. נקודת המבט שאנו מבקשים להעלות פשוטה ויסודית יותר, ואינה תלויה במחלוקת האידיאולוגית.

היא זו:
בלי קשר לשאלה האם הקמת המדינה היא דבר שצריך או בעייתי — מצב הגלות, במשמעות הפשוטה, הסתיים .

מהי גלות?
גלות פירושה שעם גולה מארצו, בדרך כלל בכפייה ועל ידי אומה אחרת, ומאבד את ריבונותו עליה. כאשר העם שב לארצו, יושב בה, שולט בה — פוקע ממנו שם גלות.

כך היה לאורך כל ההיסטוריה: גלות בבל הסתיימה עם שיבת ציון, אף על פי שלא הייתה אז ריבונות מלאה, ואף על פי שלא כל העם עלה, ואף על פי שמצבו הרוחני של הדור לא היה מושלם.

וכך גם בנידון דידן.
לאחר קרוב לאלפיים שנות גלות מאז גירוש אבותינו בידי הרומאים — חזר עם ישראל לארצו. ההתרחשות שיבת ציון, קיבוץ גלויות, והעיקר: חזרה הריבונות לידי ישראל. עם ישראל יושב בארצו ושולט בה.

מכאן שהגדרת הגלות — במובנה הבסיסי — פקעה.

נשמעות שונות נגד קביעה זו. בין היתר נטען: מאחר שהממשלה אינה דתית, הרי זהו המשך של הגלות. אך טענה זו עומדת לא במבחן הביקור ולא במבחן ההיסטוריה.

ולא עוד, אלא שדבר זה מוכר גם מההיסטוריה הישראלית עצמה. בימי מלכי ישראל היו תקופות קשות מבחינה רוחנית. מלכים כירבעם בן נבט, אחאב ומנשה נמנו בדברי חז"ל בין הרשעים הגדולים, עד שהמשנה (סנהדרין פרק י') מונה אותם בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא. ואף על פי כן, לא מצאנו בשום מקום שחז"ל או הנביאים הגדירו תקופות אלו כמצב. של גלות.

עוד עם ישראל ישב בארצו, שלט בה, ומלכות ישראל התקיימה — גם כאשר ההנהגה החטאה חטאים חמורים והנביאים זעקו על כך ללא הרף — לא פקעה המנהלת של ריבונות ישראל מארצם. רק כאשר חרבה הממלכה, גלה העם מעל אדמתו, ונמסרה לידי אומות העולם — אז, ורק אז, החל מצב של גלות.

וכן יש להבהיר בקצרה נקודה נוספת:
ההנהגה אינה אלא מראה של העם. לכלי הציבור — חילונים, משק חלקים וחרדים — זכות שווה לבחור ולהיבחר, ​​והרכב ההנהגה את מצב הרוחני של הכלל. כל עוד רוב כלל ישראל עדיין לא שב לשמירת תורה ומצוות בשלמות, כך ייראה גם הרכב השלטון — ואין ראיה לגלות, אלא מצבו של הדור.

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל כולו. האומות הכירו בזכות זו ונתנו רשות לעם ישראל לשוב לארצו, כמשתמע מלשון הצהרת בלפור: "בית לאומי לעם היהודי" . אין מדובר בהכרה בזרם מסוים, אלא בעם ישראל בכללותו.

ועל כלל הטענות שנשמעו לטעון שבמציאות זו עדיין אנו בגלות — בין מצד הצרות והייסורים, בין מצד הגדרת גלות יוון וכיוצא בזה — ראה בקובץ המצורף ליקוט מקורות מדברי חז"ל ורבותינו, שמהם מבואר להדיא שאין הדברים כן, ושהגדרות אלו אינן סותרות את האמור לעיל.

לקובץ מראי המקומות המצורף — לחצו כאן.