ישראל אע"פ שחטא שם קדשה עליו [רש"י סנהדרין מד]
מיסודות היהדות שנתבארו בדברי חז״ל וגדולי הדורות , הוא הקשר העצמי והבלתי־מתנתק שבין הקב״ה כמו עם ישראל – קשר שאינו תלוי בשלמות הנהגתם של ישראל בקיום התורה והמצוות בפועל. “ישראל, אף על פי שחטא – ישראל הוא”, וקדושתם העצמית והשתייכותם לעם ה' אינן פוקעות לעולם, אף בשעה של ירידה רוחנית, רח״ל. ואף שבדורות אלו רבים מאחינו בני ישראל עדיין אינם שומרים תורה ומצוות כדבעי, איננו, חלילה, לשנות את מהותם כעם ה' או לגרוע מן האחריות ההדדית המוטלת על כלל ישראל זה לזה.
בד בבד עם יסוד זה , נכללו בקובץ זה מראי מקומות מדברי חז״ל, הראשונים והאחרונים, המלמדים כי עם ישראל איננו רק קיבוץ של יחידים המקיימים תורה ומצוות, אלא אומה שלמה ולאום ייחודי, אשר עצם הווייתו נובעת מתורתנו הקדושה. לאומיות זו איננה טבעית או חיצונית בלבד, אלא לאומיות דקדושה — הנובעת מן הבחירה האלוקית לכנסת ישראל, והיא כפופה לתורה ומוגדרת על ידה, ואינה עומדת, חלילה, במנותק ממנה.
כוונת הדברים בקובץ זה אינה לטשטש גבולות, ולא לזלזל בחומרת החטא או בחובת היחיד לשוב קיים תורה ומצוות בשלמות, אלא לבאר יסוד אמוני ותורני: גם בעת ירידה ופירוד שנייה, השורש קיים, הקדושה חיה, והקשר שבין הקב״ה לעם ישראל עומד לעד. ומתוך בירור יסודות אלו – הן בממד אישי והן בממד הכללי של כנסת ישראל – תתחזק האמונה, האחריות, ואהבת ישראל בדרך התורה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה