"אין לך קץ מגולה מזה" – תחיית אדמת הקודש

"אמר רבי אבא: "אין לך קץ מגולה מזה

שנאמר: "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל״ו, ח). דברים אלו, המופיעים בגמרא (סנהדרין צח, א), שימשו לאורך דורות כסמל של תקווה, כבשורה לצמיחת הגאולה וכעדות מוחשית לעת רצויה ומיוחלת.

בדורנו זכינו לראות את נבואת יחזקאל מתקיימת במובנה הפשוטה והמלא: הארץ נותנת פריה בעין יפה, ההרים והעמקים שוב נעבדים, והעם שב לארצו – מחייה את האדמה הקדושה, בונה, נוטע ומפריח כל פינה ופינה. פריחה זו באה מתוך עבודת האדמה ממש, שהחלה בדורות לאחר בעת התעוררותו של עם ישראל לשוב לציון ולהפריח את אדמת הקודש בכוח כפיו; תהליך זה הלך וגבר בדורנו, ומאיר באור חדש על ציון תאיר חי ומוחשי את דברי חז"ל: "אין קץ מגולה מזה" .

בקובץ שלפנינו לוקטו מקורות מדברי חז"ל, ומדברי ראשונים ורבותינו, המעוררים לבחינה מעמיקה של רעיון זה: איך ראו חכמינו את סימני הגאולה, מה המשמעות של פריחת הארץ בשיבת ציון, וכיצד אפשר זו משתלבת על ההשגחה האלוקית המתגלית בדורות הללו. ולתפקידו של עם ישראל בדורות הללו.

הקובץ - מראי מקומות